הלכות חפץ חייםהלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י"ד
מכאן אפשר לראות כמה אנשים טועים בעניינים האלה. כשגונבים להם חפץ, ויש להם חשד על מישהו, הם אומרים לחשובי העיר שיש להם "דברים הניכרים" נגדו – ואלה מכים ומענישים אותו שלא כדין, כדי שיודה.
וזה לא כדין, כי צריך סימנים ברורים ממש או עדים. אי אפשר לסמוך על מי שמתלונן ולהכות יהודי לחינם, רק כי חושדים בו. ואפילו רק להאמין בלב למתלונן שהאיש הזה גנב ממנו – אסור, בגלל איסור קבלת לשון הרע. ובטח שאסור להכות אותו, כי עוברים על האיסור "לא יוסיף".