הלכות לשון הרע, כלל ט', סעיף ד'

אסור לגור בשכונה של בעלי לשון הרע, ובטח שאסור לשבת איתם ולשמוע את הדברים שלהם. ואפילו אם הוא לא מתכוון להאמין לדברים – כיוון שהוא מטה את האוזן להקשיב, אסור לשבת איתם.

ואם הוא יודע שאחד מהתלמידים שלו הוא בעל לשון הרע, עליו להרחיק אותו ממנו.

ואם בלית ברירה הוא נמצא בחבורה של בעלי לשון הרע, ושומע שהם מדברים לשון הרע: אם התוכחה שלו תועיל ויפסיקו – בוודאי הוא חייב להעיר להם, לפי דין תורה. ואפילו אם הוא מעריך שהתוכחה לא תועיל, אבל גם לא תקלקל – הוא חייב להעיר להם.

לכן אסור לשבת עם בעלי לשון הרע, כי אפילו על השתיקה שלו הוא נענש, כששומע את הדברים שלהם ולא מעיר.