הלכות חפץ חייםהלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף י"ד
בקבלת לשון הרע אין הבדל בין אם שומעים מזרים, ובין אם שומעים מאבא, מאמא ומבני הבית.
ויותר מזה: בספר "תנא דבי אליהו" (פרק כא) כתוב שאם הוא רואה את אביו ואמו מדברים דיבורים מיותרים, כמו לשון הרע – לא רק שהוא מוזהר לא לקבל את הלשון הרע, אלא הוא צריך גם להעיר להם כדי שיפסיקו. ואם שתק – גם הוא וגם הם נענשים עונש גדול.
ובמסכת שבת (דף נד, ב) כתוב שמי שיכול למחות בבני הבית שלו ולא מוחה – נענש עליהם בעתיד. לכן אדם צריך להתרגל להעיר תמיד לבני הבית שלו על דברים כאלה – אבל רק בדיבור רך – ולהסביר להם כמה גדול העונש על זה, וכמה גדול השכר של מי שנזהר בזה.
ויותר מכל – שיקפיד בעצמו שבני הבית לא ישמעו אותו אומר דברים רעים על אדם אחר. כי אם הוא עצמו יעבור על איסור לשון הרע, מלבד האיסור עצמו, לא יהיה לו אחר כך איך להעיר להם. ובדרך כלל בני הבית מושפעים מההתנהגות של בעל הבית, לכן שייזהר בזה מאוד בעצמו.