חפץ חיים – 2 הלכות יומיות

כשאמרו שאפילו לשמוע לשון הרע אסור, הכוונה ללכת במיוחד כדי לשמוע. אבל אם הוא כבר יושב בחבורה של אנשים שנפגשו בשביל משהו, והם מתחילים לדבר לשון הרע, והוא מעריך שאם יעיר להם זה לא יעזור – זה תלוי בפרטים הבאים.

אם הוא יכול ללכת משם, או לסתום את האוזניים – הוא עושה מצווה גדולה. אבל אם הוא לא יכול לצאת משם, ומרגיש שקשה לו מאוד לסתום את האוזניים כי הוא לא רוצה שילעגו לו – לפחות שיילחם בעצמו כדי לא להיכשל בעוון קבלת לשון הרע. לשם כך צריך שלושה דברים:

א. להחליט בינו לבין עצמו שהוא לא מאמין לשום סיפור.

ב. לא ליהנות מהדיבורים האסורים שלהם.

ג. לא לעשות שום תנועה שאפשר להבין ממנה שהוא מסכים לסיפורים. ואם אפשר – להראות פנים כועסות, שמראות שהסיפורים לא מוצאים חן בעיניו.

מתי כל זה נאמר? כשבזמן שהתיישב ביניהם עוד לא דיברו דברים אסורים, וגם עכשיו הוא לא יכול לצאת משם.

אבל אם כשרצה לשבת איתם הם כבר דיברו דברים אסורים, או שהוא יכול לצאת משם והוא מתעצל – הוא נקרא חוטא כמוהם. כי הוא עבר על דברי חכמינו, שציוו להתרחק משמיעת דברים לא ראויים.

ובטח אם הוא מתכוון לשמוע את הדברים שלהם – העוון שלו כבד מנשוא. ובגלל זה הוא נרשם למעלה, ב"ספר הזיכרונות", בשם "איש רשע ובעל לשון הרע".