הלכות לשון הרע, כלל ז', סעיף י'
אם יש "דברים הניכרים" – סימנים ברורים שמה שמספרים עליו נכון – הדין כך:
אם אפשר לדון אותו לכף זכות, הסימנים לא משנים, כי אנחנו חייבים לדון אותו לכף זכות. אבל אם אין דרך לדון אותו לכף זכות – מותר להאמין ולקבל.
ו׳ כסלו תשפ״ז
בכל יום לומדים 2 הלכות (לפעמים אחת) מספר חפץ חיים – הלכות לשון הרע, רכילות ושמירת הלשון – וכך מסיימים את כל 215 ההלכות 3 פעמים בשנה.
אם יש "דברים הניכרים" – סימנים ברורים שמה שמספרים עליו נכון – הדין כך:
אם אפשר לדון אותו לכף זכות, הסימנים לא משנים, כי אנחנו חייבים לדון אותו לכף זכות. אבל אם אין דרך לדון אותו לכף זכות – מותר להאמין ולקבל.
וזה רק כשהסימנים ברורים ממש: שהם קשורים ישירות לסיפור עצמו, וגם הוא ראה אותם בעצמו. אבל אם הם רחוקים מהסיפור עצמו ורק קשורים אליו קצת, או שהוא לא ראה אותם בעצמו – אין בהם שום תועלת, ואסור להאמין.
ואפילו סימנים ברורים ממש מועילים רק כדי שיהיה מותר לו עצמו להאמין למה שמספרים. אבל הם לא מתירים ללכת ולספר לאנשים אחרים – זה אסור. כי אפילו אם הוא עצמו ראה דבר רע אצל חברו, אסור לו ללכת ולספר. ובשום אופן אסור, בגלל ההיתר של "דברים הניכרים", לגרום לאדם שסיפרו עליו הפסד כספי או להכות אותו.