כ״ח חשוון תשפ״ז
בכל יום לומדים 2 הלכות (לפעמים אחת) מספר חפץ חיים – הלכות לשון הרע, רכילות ושמירת הלשון – וכך מסיימים את כל 215 ההלכות 3 פעמים בשנה.
אף שקבלת לשון הרע אסורה מהתורה, חכמינו אמרו ש"לחשוש" מותר. הפירוש: אפשר להתייחס לדבר רק כחשש בעלמא, כדי לשמור על עצמו מאותו אדם ולא להיפגע ממנו. אבל הדבר לא צריך להיות בעיניו אפילו בגדר ספק.
לכן הוא עדיין חייב להיטיב עם האדם בכל הטובות שהתורה ציוותה, כי הערך שלו לא ירד בעינינו בשום דבר. מותר רק לחשוש, ולא יותר.
ולכן מותר לחשוש רק במקום שבו עלול להיגרם נזק לו או לאחרים. בכל מקרה אחר – אסור לחשוש ללשון הרע, ואסור להאמין לו בכלל.
יש הרבה דברים שבהם אנשים נכשלים, כששומעים לשון הרע שעליו "מותר לחשוש".
הכלל הוא: חוששים ללשון הרע רק כדי לשמור על עצמו מאותו אדם. אבל חס ושלום לעשות לו משהו, או לגרום לו נזק. אפילו אם הלשון הרע הגיעה מעד אחד כשר שהעיד עליו בבית דין – זה מועיל רק לעניין שבועה, ולא מתיר לפגוע בו.
ויותר מזה: אפילו לשנוא אותו אסור, והוא לא פטור מהחובות שהתורה מחייבת כלפי האדם הזה (כמו צדקה וכדומה).
הלכות חפץ חיים