הלכות רכילות, כלל ט', הלכה ו'

ו. כל ההיתר לשני אנשים לספר לאדם שנוהג לעשות דין לעצמו, הוא רק שהם לא עוברים על איסור דיבורים אסורים. אבל הם עדיין נחשבים כמי שעוזרים לעבירה, כי על פי הדברים שלהם השומע עושה מעשה אסור: אסור לו לעשות דין לעצמו לפני שבית דין יפסוק שמותר לו. חוץ מזה, קשה מאוד שיתקיימו כל הפרטים שמתירים לספר, כי בדרך כלל המספרים לא יודעים את כל פרטי הדינים כדי להעריך נכון מה בית דין היה פוסק.

לכן צריך להיזהר לא לגלות דברים כאלה לאדם שנוהג לעשות דין לעצמו בלי רשות מבית דין – כדי לא להיתפס ברשת של "בעלי הלשון". "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג).