הלכות רכילות, כלל ט', הלכה ה'

עכשיו נסביר עוד כלל גדול בעניינים האלה, ובעזרתו יוסבר גם התנאי החמישי שלמעלה.

חשוב לדעת: כל ההיתר שכתבנו למעלה לספר הוא רק אם האדם שמספרים לו עוד לא סגר עסקה עם מי שמספרים עליו. אבל אם הם כבר סגרו – זה תלוי. אם הוא יודע שבגלל מה שיגלה, השומע לא יעשה למי שדיברו עליו שום נזק, אלא רק יידע להיזהר שלא יינזק ממנו, וכל הפרטים מתקיימים – אז מותר ונכון לספר לו.

אבל אם הוא מכיר את האופי של השומע, ויודע שאם יספר לו הוא בוודאי יקבל את הדברים כאמת מוחלטת, "יפסוק דין לעצמו" ויעשה מעשה – יבטל את השותפות או יזיק לו בדרך אחרת על סמך הדיבור הזה – אז אסור. גם אם הוא לא יעשה יותר ממה שבית דין היה מחייב אילו שני עדים היו מעידים כמו שהוא מספר – בכל זאת אסור.

כי בדיבור שלו הוא גורם לאדם שמדברים עליו יותר ממה שבית דין היה מחייב אותו. בבית דין לא היו מחייבים אותו על פי הדברים שלו, כי הוא רק עד אחד.

לפי זה נראה שאם המספרים הם שניים, והם ראו את הדבר בעצמם, הם יכולים לספר – אם הכוונה שלהם רק למנוע נזק, אם הם לא יגרמו נזק יותר ממה שהיה נגרם בבית דין, ואם מתקיימים גם שאר הפרטים.