הלכות חפץ חיים
הלכה 46 / 215

הלכות לשון הרע, כלל א, סעיף ז

אם אדם יושב בחבורה של אנשים שמדברים דיבורים אסורים, ואין לו דרך לצאת משם, ואם יישב וישתוק הוא ייראה בעיניהם כמו משוגע – בכל זאת בוודאי אסור לו לדבר איתם דיבורים אסורים.

על זה אמרו חכמינו (עדויות ה, ו): "מוטב לאדם שייקרא שוטה כל ימיו, ואל ייקרא רשע שעה אחת לפני המקום".

באותו רגע צריך להתאמץ בכל הכוחות ולעמוד חזק, ולהיות בטוח שיקבל על זה שכר ראוי משמיים. כי "לפום צערא אגרא" – לפי הצער, כך השכר. ככל שקשה לו יותר לקיים מצווה, כך הוא מקבל יותר שכר.

ועל זה מתאים מאמר חכמינו: "כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער".