הלכות לשון הרע, כלל ג', הלכה ז'

חשוב לדעת עוד כלל גדול ויסודי בעניינים האלה: לדון לכף זכות.

אם רואים אדם שאמר משהו או עשה משהו – בין בעניין שבין אדם למקום ובין בעניין שבין אדם לחברו – ואפשר להבין את זה גם לטובה וגם לרעה:

אם האדם הוא ירא שמיים – חייבים לדון אותו לכף זכות, אפילו אם לפי ההיגיון הדבר נראה יותר לרעה.

אם הוא אדם בינוני, שלפעמים נזהר מחטא ולפעמים נכשל, והספק שקול – מצווה לדון אותו לכף זכות. כמו שאמרו חכמינו: "הדן את חברו לכף זכות – המקום ידינֶהו לכף זכות". וזה בכלל מה שה' ציווה: "בצדק תשפוט עמיתך".

ואפילו אם הדבר נוטה יותר לרעה – טוב מאוד שיראה את זה כספק, ולא יחליט שזה לרעה.

ואם הדבר נוטה יותר לטובה, והוא בכל זאת דן אותו לרעה והלך וסיפר עליו דברים רעים – מלבד שעבר על "בצדק תשפוט עמיתך", הוא עבר גם על איסור לשון הרע.