הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף ז'

החובה לדון לכף זכות היא רק כלפי אדם שבדרך כלל מתחרט על החטאים שלו.

אבל אם בדקת את דרכו וראית שאין לו יראת שמיים – כמו מי שפורק עול מלכות שמיים, או מי שלא נזהר מעבירה מסוימת שכולם יודעים שהיא עבירה – במקרה כזה מותר לספר את הגנות שלו ולבייש אותו, גם בפניו וגם שלא בפניו.

ואם יש מעשה שאפשר לדון גם לטובה וגם לרעה – צריך לדון אותו לרעה, כי כבר ידוע שהוא רשע גמור בשאר העניינים שלו.

וחכמינו אמרו: "לא תונו איש את עמיתו" – "עמיתו" הוא עם שאיתך בתורה ובמצוות. אבל רשע – מותר לבייש אותו על מעשיו ולבזות אותו.