הלכות חפץ חייםהלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י"ב
מי שכבר סיפר לשון הרע על מישהו ורוצה לחזור בתשובה – זה תלוי במה שקרה.
אם השומעים לא קיבלו את דבריו, והאדם שדיבר עליו לא נפגע בעיניהם – נשאר על המספר רק החטא כלפי ה'. התיקון: להתחרט על מה שעשה, להתוודות, ולהחליט שמעכשיו לא יספר יותר לשון הרע.
אבל אם האדם נפגע בעיני השומעים בגלל הסיפור, ונגרם לו נזק בגוף או בכסף – זה כמו כל עבירה בין אדם לחברו: אפילו יום כיפור ויום המוות לא מכפרים, עד שהמספר יפייס אותו. רק אחרי שהאדם ימחל לו, יישאר עליו החטא כלפי ה' בלבד. ואפילו אם האדם בכלל לא יודע שדיברו עליו, צריך לספר לו מה נעשה נגדו שלא כדין ולבקש ממנו סליחה.
מכאן אפשר להבין כמה רע ההרגל הזה. מי שרגיל לדבר לשון הרע כמעט לא יכול לחזור בתשובה: הוא בטח לא יזכור את כל האנשים שדיבר עליהם. וגם אלה שהוא כן זוכר – הם לא יודעים על זה, והוא יתבייש לספר להם כדי לבקש סליחה. ולפעמים הוא גם מדבר על "פגם" במשפחה של מישהו וגורם נזק לדורות – ועל זה אין לו מחילה. כמו שאמרו חכמינו: "המדבר בפגם משפחה – אין לו כפרה לעולם".
לכן צריך מאוד להתרחק מההרגל הרע הזה, כדי לא להגיע למצב של "מעוות לא יוכל לתקון" – נזק שכבר אי אפשר לתקן.