הלכות לשון הרע, כלל ח', סעיף ד'

חשוב לדעת: איסור לשון הרע קיים אפילו על "עם הארץ" (אדם שלא למד תורה), כי גם הוא חלק מעם ה' ומ"צבאות ה'" שהוציא ממצרים. ובטח אם הוא תלמיד חכם – מי שמספר עליו לשון הרע, העונש שלו גדול הרבה יותר. חכמינו אמרו: "כל המספר לשון הרע אחרי מיטתו של תלמיד חכם – נופל בגיהנם". ולפעמים זה אפילו נחשב "מבזה תלמיד חכם", וידוע כמה גדול העונש של מי שמבזה תלמיד חכם.

היצר הרע משכנע את האדם שהאיסור נאמר רק על תלמידי החכמים של תקופת הגמרא, אבל את תלמידי החכמים של היום מותר לבזות. וזו טעות גמורה, כי כל תלמיד חכם נמדד לפי הדור שלו. גם בזמננו, מי שעמל בתורה וראוי לפסוק הלכה וללמד – נקרא תלמיד חכם. ומי שמבזה אותו, אפילו רק בדיבור ואפילו לא בפניו – זה עוון, ומגיע לו על כך נידוי.

ובטח אם התלמיד חכם הוא מורה הוראה (רב שפוסק הלכה) בעיר – האיסור חמור הרבה יותר. כי בעקבות הסיפור אנשים לא ילכו לשאול אותו שאלות בהלכה, אלא יפסקו לעצמם, ויגיעו לקלקולים.