הלכות רכילות, כלל ט', הלכה ט"ו

עכשיו נסביר דבר שהרבה אנשים נכשלים בו. אביא מקרה אחד, והקורא הנבון ילמד ממנו על מקרים דומים.

קורה שמישהו מביא סחורה לעיר כדי למכור, והרבה קונים באים אליו. הרבה פעמים מי שאין לו כסף איתו מבקש מהמוכר לשמור לו את הסחורה בצד עד שיחזור עם כסף. בינתיים באים קונים אחרים, לוחצים על המוכר שימכור להם את הסחורה שהראשון בחר – והוא מסכים. אחר כך, כשהקונה הראשון חוזר עם הכסף, המוכר אומר לו: "פלוני בא ולא רציתי למכור לו, אבל הוא זרק כסף ולקח את הסחורה בכוח, ולא רציתי לריב איתו".

במקרה כזה המוכר עובר על איסור גמור של "לא תלך רכיל בעמך". נכון שהקונה השני עשה עוול כשלחץ עליו למכור סחורה ששמורה לקונה הראשון. אבל ברגע שהמוכר מכר לו – זו מכירה גמורה, ולא תצא שום תועלת מכך שיגלה לקונה הראשון את השם של מי שלחץ, חוץ מלהכניס בלבו שנאה כלפיו.

ובטח לפי מה שקורה הרבה, שהקונה השני בכלל לא לחץ כל כך, והמוכר מכר לו כי זה היה טוב בשבילו. וכדי שלקונה הראשון לא יהיו טענות עליו, הוא מוריד את העוול מעצמו ומטיל אותו על השני. זה בוודאי עוון גדול מאוד, כי זה בכלל "מוציא שם רע".

צריך להיזהר מאוד במקרה כזה לא לגלות את השם של הקונה השני. גם אם המוכר לוקח את האשמה על עצמו ואומר שמכר לו בטעות – בכל זאת תיכנס בלב של הקונה הראשון שנאה כלפי השני, על כך ש"ירד לחייו". לכן המוכר יענה סתם: "מכרתי אותה בטעות למישהו אחר".

וחשוב לדעת: כל מה שכתבנו בספר על הזהירות הגדולה מלשון הרע הוא לגבי מי שנחשב "עמיתך". אבל לגבי אנשים שכופרים בתורת ה' – אפילו רק באות אחת – ולועגים לדברי חז"ל, מצווה לפרסם את הדעות השקריות שלהם לעיני כולם ולגנות אותם, כדי שלא ילמדו מהמעשים הרעים שלהם.