פתיחה להלכות אסור לשון הרע ורכילות (1)

ה' אוהב את עמו ישראל ורוצה מאוד בטובתם – עד שקרא להם "בנים", "חלק ה'" ו"נחלה", ועוד שמות חביבים שמראים כמה הוא מחבב את ישראל, כמו שכתוב: "אהבתי אתכם אמר ה'" (מלאכי א, ב). לכן הוא הרחיק אותם מכל המידות הרעות, ובמיוחד מלשון הרע ורכילות.

כי לשון הרע מביא אנשים לריב, ופעמים רבות אפילו לשפיכות דמים. כמו שכתב הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ז, הלכה א): "אף על פי שאין לוקין על לאו זה, עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכך נסמך לו 'לא תעמוד על דם רעך' (ויקרא יט, טז). צא ולמד מה אירע לדואג האדומי ולנוב עיר הכהנים".

ועוד הרבה רעות גדולות נגרמו בגלל המידה המכוערת הזאת.

למשל, ידוע שהחטא של הנחש היה בעיקר לשון הרע: הוא דיבר לשון הרע על הקב"ה, ואמר שהקב"ה אכל מהעץ הזה וכך ברא את העולם. וכך פיתה את חוה. כמו שאמרו חכמינו (שבת קמו ע"א): "בא נחש על חוה והטיל בה זוהמה" – הרי שגרם לגילוי עריות. וגרם מוות לכל העולם – הרי שפיכות דמים. ובגלל זה גרם לאדם הראשון ולחוה לעבור על רצון הקב"ה. ממילא, מי שמדבר לשון הרע אוחז במידה של מי שהשחית את בריאת העולם.

גם הסיבה העיקרית לירידת ישראל למצרים התחילה בגלל זה, כמו שכתוב: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז, ב). ובגלל זה נגזר עליו מהשמיים, מידה כנגד מידה, להימכר לעבד – כי הוא אמר עליהם שהם קוראים לאחים שלהם "עבדים".

ועוד: כל הסיבה לגלות שלנו עכשיו היא בעיקר בגלל מעשה המרגלים, כמו שכתוב בתהילים: "וישא ידו להם להפיל וגו' ולזרותם בארצות" (תהילים קו, כו–כז), וכמו שרש"י פירש שם, וכך כתב גם הרמב"ן (במדבר יד, א). ואמרו בגמרא (ערכין טו ע"א) שעיקר חטא המרגלים היה לשון הרע – הם הוציאו דיבה על הארץ. ובגלל שבכו אז "בכייה של חינם", נגזרה עליהם בכייה לדורות.

ועוד אין סוף רעות הגיעו אלינו בגלל החטא החמור הזה. גם כל חכמי ישראל שנהרגו על ידי ינאי המלך, בימי שמעון בן שטח (הגיס של ינאי), נהרגו בגלל רכילות. וגם הריגת התנא רבי אלעזר המודעי, שהייתה גם אחת הסיבות לחורבן ביתר, הייתה בגלל רכילות – הלשינו עליו לפני בן כוזיבא, כמו שמובא במדרש (איכה רבה ב, ד).