הלכות רכילות, כלל ט', הלכה י"ג

כל מה שאמרנו נכון רק אם הוא מכיר את הקונה, ויודע שאם הקונה יגלה שרימו אותו, הוא לא יעשה דין לעצמו אלא ילך לדין תורה. אבל אם הוא יודע שהקונה נוהג לעשות דין לעצמו – לתפוס משהו מהמוכר או לא לשלם לו את הכסף שהוא עוד חייב – אסור לספר לו. כי כדי לספר במקרה כזה צריך עוד שלושה פרטים:

א. שהמספרים עצמם יודעים על הרמאות. אם שמעו מאחרים – אסור להם לספר לו.

ב. שהמספרים יהיו שניים.

ג. שהם לא יגרמו נזק יותר ממה שהיה יוצא בבית דין. אם הם מכירים את האופי של מי שרימו אותו, ויודעים שהוא יגרום לרמאי הפסד גדול יותר ממה שבית דין היה פוסק – אסור לגלות לו.

יחד עם חמשת התנאים הראשונים יש בסך הכול שמונה פרטים, ולא קורה הרבה שכולם מתקיימים יחד. ואפילו אם הם מתקיימים, המספר ניצל רק מאיסור דיבורים אסורים, אבל הוא עדיין נחשב כמי שעוזר לעבירה, כי לפי הדין אסור לשומע לעשות שום דבר על סמך הדיבור שלו לפני שילך לבית דין. לכן צריך להיזהר מאוד לא לספר לאדם שנוהג לעשות דין לעצמו.

ראו כמה אנשים נכשלים בזה: אדם קונה סחורה בחנות, ומראה אותה לחבר כדי לשמוע את דעתו אם היא שווה את המחיר. יש אנשים שלא רק שלא משבחים, אלא אומרים: "זה לא שווה את המחיר, והוא גם רימה אותך מאוד!" – בלי לבדוק אם זו באמת רמאות לפי המחיר שהיה אז, ובלי לבדוק אם כבר עבר הזמן להראות את הסחורה לסוחר או לקרוב, שאחריו לפי הדין כבר אי אפשר לבטל את הקנייה. יוצא שהוא מדבר בלי שום תועלת, רק מכניס שנאה בלב של הקונה, והוא נחשב "רוכל" ממש – שמעביר דברים מאחד לשני.

והרבה פעמים קורה שהוא אומר שהסחורה לא שווה את המחיר, ובסוף מתברר שהיא כן שווה. ובינתיים נגרם למוכר הפסד כספי, כי הוא משכנע את הקונה ללכת להחזיר את הסחורה ולהגיד למוכר בפנים שהיא לא שווה את הכסף: "ואם אתה מתבייש, שלח מישהו אחר, ואל תשלם לו את הכסף שאתה חייב". וכשהמוכר לא מסכים לקבל את הסחורה בחזרה – מגיעים לקללות ולמריבה.

ראו כמה רעות הוא עשה: עבר על "לא תלך רכיל בעמך", ועל "לפני עִוֵּר לא תתן מכשול" – כי יעץ לחבר להחזיר את הסחורה שלא כדין ולהגיע למחלוקת, ולעבור על האיסור "לא תונו איש את עמיתו", ועל עוד כמה איסורים שבאים בגלל מחלוקת.

לכן מאוד ראוי לא להתערב בעניינים כאלה, לפני שבודקים היטב את כל הפרטים. ואז ה' יעזור לו שלא ייכשל.