הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ג' ד'

היצר הרע מנסה לשכנע את האדם שזה בכלל לא לשון הרע. נגד זה צריך לחשוב כך:

אם היה נודע לאדם שמישהו פרסם עליו שהוא לא חכם – כמה היה כועס ומתרעם עליו: למה הוא מצא לנכון לפרסם עליו כך? והוא היה מחליט בלבו שהמספר הוא רע לב ובעל לשון הרע. אבל כשהוא רוצה לעשות את זה לחבר שלו – פתאום זה לא נראה לו חטא בכלל.

ובאמת בעניין הזה יש לשון הרע יותר מבעניינים אחרים. כי לפעמים מספרים לשון הרע מתוך קנאה לאמת, אבל לשון הרע כזה בא רק מרוע לב. וגם לשון הרע אחר לא תמיד מתקבל, אבל לשון הרע כזה מתקבל מהר.

וכל מה שכתבנו נכון אפילו אם אמר עליו רק שהוא לא חכם בענייני העולם. ובטח אם סיפר על אדם שאנשי העיר רואים בו חכם בתורה, ואמר עליו שהוא לא כל כך חכם, ושהוא יודע רק מעט תורה, ובגלל זה ירד מעמדו – זה בוודאי בכלל חטא לשון הרע, גם אם זה נכון. כי אין כוונתו לתועלת, אלא רק להכפיש את האדם בעיני השומעים, ועלול להיגרם לו נזק.

למשל, לומר על רב העיר שהוא לא חכם בתורה, ויודע רק מעט פסקי הלכות שצריך כדי להיות רב – זה לשון הרע מהתורה. כי זה פוגע לגמרי בכבוד שלו, וגם פוגע בפרנסה שלו, כי אולי יפטרו אותו. וזה גם משפיל את כבוד התורה ואת קיום המצוות, כי לא יקשיבו לתוכחה של הרב.

או לומר על חתן חדש בעיר שהוא לא חכם בתורה – כי ייגרם לו נזק וצער כשמשפחת הכלה תשמע על זה.

וגם לומר על בעל מקצוע שהוא לא מומחה גדול בתחום שלו – זה לשון הרע, אם הכוונה לגנות אותו. ואם הכוונה לתועלת – זה יוסבר בכלל ט' בהלכות רכילות.