חפץ חיים – הקדמה (2)

כשאנחנו בודקים את הדרכים שלנו ושואלים אילו עוונות הם העיקריים שגורמים לגלות להימשך – אנחנו מוצאים הרבה. אבל חטא הלשון עולה על כולם, מכמה סיבות.

ראשית, זו הייתה הסיבה העיקרית לגלות שלנו. ואם כך – כל עוד לא נתקן את החטא הזה, איך תוכל לבוא הגאולה? אם החטא הזה גרם לנו לגלות מהארץ, ובטח שהוא לא נותן לנו לחזור אליה.

ועוד: ידוע שהגזירה של הגלות נקבעה עלינו כבר מזמן מעשה המרגלים, כמו שכתוב בתהילים: "וישא ידו להם להפיל אותם וגו' בגויים ולזרותם בארצות" (תהילים קו, כו–כז), וכמו שרש"י פירש שם. וחטא המרגלים היה לשון הרע. אם כן, אנחנו חייבים לתקן את העוון הזה לפני הגאולה.

ועוד: כתוב במפורש שהעוון הזה גורם לכך שישראל משועבדים בעבודת פרך, ממה שכתוב בפרשת שמות: "אכן נודע הדבר" (שמות ב, יד). ובמדרש רבה (דברים רבה ו, יד) כתוב במפורש: "אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה, על ידי שהיה לשון הרע ביניכם – סילקתי שכינה מביניכם, אבל לעתיד לבוא וכו'". ועוד פסוק מפורש בפרשת וזאת הברכה: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" (דברים לג, ה). ורש"י פירש שם: מתי הקב"ה הוא מלך בישורון? דווקא כשישראל מאוחדים, ולא מחולקים לקבוצות. וידוע שהפילוג הזה בא בדרך כלל בגלל לשון הרע.

חוץ מזה, איך יכולות לחול עלינו הברכות של הקב"ה, שאנחנו מקווים להן, כשבגלל העוונות שלנו אנחנו רגילים בעוון הזה? הרי יש על זה "ארור" מפורש בתורה: "ארור מכה רעהו בסתר" (דברים כז, כד), וזה כולל לשון הרע. וזה עוד בלי שאר ה"ארורים" שיש שם.

חוץ מזה, ידוע מהגמרא (ערכין טו ע"ב) שהעוון הזה גדול בלי גבול – עד שאמרו עליו שהוא כמו כפירה בעיקר, חס ושלום. ובירושלמי (פאה א, א) אמרו שמענישים את האדם על העוון הזה בעולם הזה, והעונש העיקרי ("הקרן") נשאר לו לעולם הבא.

ראו בהמשך, בפתיחה, ובספר "שמירת הלשון": שם העתקנו את כל דברי הגמרא, המדרשים והזוהר בעניין הזה. ומי שיעיין בהם היטב ויחשוב עליהם – שערות ראשו יסמרו מגודל העוון.