הלכות רכילות, כלל ט', הלכה יא

כל זה כשרוצים להזהיר אדם שלא ירמו אותו. אבל אם הוא כבר קנה סחורה ממישהו, ויודעים שרימו אותו – במחיר או בפגמים אחרים – זה תלוי.

אם לפי דין תורה אין לקונה טענה כלפי המוכר – למשל כי ההפרש במחיר (ה"אונאה") היה פחות משישית, או שעבר הזמן שבו אפשר להראות את הסחורה לסוחר או לקרוב (שאחריו כבר אי אפשר להחזיר את המקח), או מכל סיבה אחרת שבגללה הקונה מפסיד – אז מי שהולך ומספר לקונה איך פלוני רימה אותו בוודאי עובר על איסור רכילות. כי לפי דין תורה אין לקונה טענה כלפי המוכר, והדברים שלו הם רכילות בלבד.

אפילו אם הקונה שרימו אותו שואל אותו – לא יגיד לו את האמת. ובטח שאם הוא רואה שבגלל הדיבור שלו המוכר עלול להפסיד – למשל שהקונה לא ישלם לו את מה שהוא עוד חייב, או שיתפוס ממנו משהו – שלא יספר. ואם סיפר, זה עוון גדול לגרום לזה.

אבל אם הוא רואה שלפי דין תורה הצדק עם הקונה, ואם הקונה היה יודע הוא לא היה מוותר – צריך לומר לו את האמת, כדי שיוכל לקבל מהמוכר את מה שהפסיד. ובתנאי שיקפיד על הדברים הבאים.